למה זה שוב קורה לי? מחשבות על דפוסים חוזרים דרך "לילה כיום יאיר" של אביתר בנאי

בתוך המרחב של הקליניקה, בין המילים שנאמרות לבין השתיקות, הנפש מחפשת לעיתים דרכים נוספות להתבטא. לפעמים, אני מוצאת שקופץ לי לראש שיר. אחד המרגשים והמדויקים שבהם הוא "לילה כיום יאיר" של אביתר בנאי.

אני מאמינה שהיופי בשירה הוא היכולת שלה להתרחב מעבר לכוונת המשורר. כשאני מהרהרת במילות השיר, אף שברור לי שההקשר המקורי הוא אמוני, אני מוצאת בו פתאום קריאה אחרת, שלוקחת את המילים למקום שנוגע בי עמוקות.

שוב אני נלחם

מגנט מושך למטה

זה בנקודות הקטנות

במילות עידוד

הפעם אנ'לא לבד

איזה קרב, אלוהים אדירים, איזה קרב

בין הבור למים

לפחות יש פה קרב

לפחות יש מים

פעם היה רק בור

לילה כיום יאיר…

הבור: למה אנחנו נופלים לאותם מקומות?

אביתר מדבר על מלחמה חוזרת, מוכרת. בפסיכואנליזה קיים המונח "כפיית החזרה", זהו אותו מנגנון מסתורי ומכאיב שגורם לנו לשחזר שוב ושוב את אותן טעויות: לבחור שוב בבן זוג עם דפוס פוגעני, להשתתק שוב מול סמכות וכדומה.

זה נראה כמעט לא הגיוני - למה שנרצה לפגוש מחדש את הכאב?

פסיכואנליטיקאים שונים האמינו שבתוך ה"נפילה" הזו מסתתרת תקווה לא מודעת. הנפש חוזרת לבור לא כדי להיפגע, אלא כדי לנסות ולייצר הפעם תיקון. אנחנו מקווים שהפעם הסוף יהיה אחר, שהפעם נצליח לנצח את המגנט שמושך למטה.

הספירלה: להתפתח כשהדרך לא ליניארית

אחת התחושות הקשות היא התסכול כשאנחנו "נופלים" שוב. אבל חשוב לזכור שההתפתחות הנפשית שלנו אינה קו ישר, אלא לימוד ספירלי. גם אם נדמה לנו שאנחנו שוב באותו מקום, אנחנו בעצם נמצאים קומה אחת מעל. עם הניסיון שצברנו, בכל סיבוב קצת יותר קל לנו. עדיין ניפול מידי פעם, אבל בסיבוב הבא נתחיל ממקום חזק יותר.

אביתר כותב: "הפעם אנ'לא לבד". זו נקודה קריטית. היכולת להשיג תמיכה, בין אם מחבר קרוב, דמות סמכות מיטיבה או מהקשר הטיפולי, הופכת את הנפילה לפחות קטלנית.

כשאנחנו מרגישים שיש איתנו מישהו בתוך הבור, קל לנו יותר לגייס את הכוחות ולהמשיך לטפס. התמיכה הזו היא לא מזל; היא מיומנות שאנחנו לומדים לפתח בתוך הטיפול.

המים: כשיש קרב, יש סיכוי לנצח

"פעם היה רק בור" - זו שורה שלפעמים מטופלים ממש מצטטים אותה בפני בקליניקה. הם מתייחסים בכך לשינוי שחל בהם - פעם המצוקה הייתה חזות הכל, בור עמוק של חוסר אונים, והיום נמצאים גם מים, כסמל מבחינתי לחיים, לתשוקה ולתנועה. כשאנחנו במגע עם החלק של ה"מים", יש בנו חלק חי, עירני ופעיל, שנאבק בגבורה. אמנם הקרב קשה, אבל הוא מתקיים, וכשיש קרב, יש גם סיכוי לנצח.

במרחב הטיפולי, ה"בור" פוגש אותנו לא רק כאירוע שאפשר לראות מהצד (כמו עימות בעבודה או התפרצות), אלא גם כמצב פנימי, שאנחנו חווים עם עצמנו (שוב אני מרגיש.ה "דפוקה", שוב זה מרגיש לי בלתי אפשרי). בטיפול CBT אנחנו לומדים שחוויה פנימית זו נובעת מהטיות חשיבה, שאינן משקפות באופן מדויק את המציאות. הבחנה בעצם קיומן של הטיות החשיבה המשפיעות עלינו היא בין הצעדים הראשונים והמשמעותיים בטיפול CBT.

אני מרתיח את המים

זיכרונות צפים

מאיימים לשרוף הכל

יש מגירות שעדיין אני לא פותח

עד שיוסיף בי אור

זה בנקודות הקטנות

במילות עידוד

לשרוך ת'נעליים

לכפתר את חולצת הכפתורים הלבנה

להציע לך כוס מים

לילה כיום יאיר...

לאורך הנחל שנובע בי

מבין העצים עומד הבית שלי

מהמגירה ועד לכוס המים: הדרגתיות של ריפוי

אביתר אמר בראיון שלפי הרבי נחמן,

כשאדם מתחיל לעבוד על עצמו - זה כמו שהוא מרתיח מים, ואז כל הג'יפה עולה וצפה.

בהשאלה לעולם הטיפול, ה"ג'יפה" היא הרגשות המכאיבים שאנחנו משקיעים אנרגיה בלהתגונן מפניהם ביומיום. בנוסף, היא גם הלמידות המיותרות שצברנו בעבר - אותן מסקנות ישנות כמו "עדיף לא לבקש עזרה, כדי לא להיפגע". יחד, אנחנו בוחנים אילו מהעקבות האלו עוד רלוונטיים לחיים שלך היום, ומה כבר הפך למיותר ומעכיר את המים.

המגירות המופיעות בשיר מזכירות לי את ההדרגתיות שבעבודה הטיפולית:

לנפש יש הגנות שחשוב לכבד אותן - לצד השאיפה לגעת בתכנים משמעותיים, התזמון והקצב חשובים לא פחות.

כמו שנרצה לבנות בית על יסודות חזקים, כך בטיפול בנפש נרצה לבנות תשתית שתהיה חזקה מספיק, כדי שתוכל לשאת את מה שיגיע בהמשך (כאן כתבתי על החשיבות של עבודת שורשים מתחת לפני השטח). בדומה למגירות שבשיר, "טכניקת המיכל" המשמשת בין היתר בטיפול EMDR, מאפשרת להכניס למיכל סגור תכנים המקשים עלינו להמשיך בעיבוד תכנים משמעותיים אחרים, מפני שהעיסוק בהם מציף מדי כרגע.

לקראת סוף השיר, אביתר מתייחס שוב ל"נקודות קטנות", שינויים קטנים שמצביעים בעיניי על התקדמות משמעותית. בראייה שלי, הפעולות האלה (לשרוך נעליים, לכפתר חולצה) יכולות לסמל תפקוד תקין, לקיחת אחריות עצמית, חגיגיות והשתלבות בחברה, כשהנקודה האחרונה "להציע לך כוס מים" היא מבחינתי המרגשת ביותר - המים, שקודם הופיעו כשנלחמו בעוז בבור, עכשיו אסופים בשקט בתוך כוס, ואפשר להציע אותם לאדם אחר. בכך, אפשר לבטא יכולת ורצון בקרבה ובדאגה לאחר. בעיניי, להיות במקום מספיק טוב עם עצמך, שמאפשר לך לראות את האחר ולדאוג לו, ובמקביל לעשות זאת גם עבור עצמך, זה הישג אנושי מרגש, ולעיתים לא מובן מאליו.

אם המילים האלו נגעו בך ואת.ה מרגיש.ה שהגיע הזמן להגביר את "המים" שבך, אני מזמינה אותך לשלוח לי הודעת וואטסאפ לתיאום שיחת היכרות קצרה - 055-9419987

כאן אפשר לקרוא עוד על האופן שבו טיפול פסיכולוגי עובד