במשך מעל לעשור של עבודה טיפולית, פגשתי מטופלים רבים ומגוונים. רבים מהם נכנסו לי ללב, וישארו שם לעד. אני מוצאת את עצמי נזכרת בהם בהזדמנויות יומיומיות שונות. לא פעם, זה קורה כשאני מאזינה למוזיקה. הפעם, בחרתי לכתוב על החוויה שלי כשאני מקשיבה לשיר "יש בך הכל" של עקיבא. עקיבא ואשתו צורית כתבו את השיר עבור בנם הקטן, לאחר שחזר מהגן עם קושי רגשי משמעותי. אני חושבת על השיר הזה כעל מתנה יפה שהייתי רוצה שכל אדם יפגוש, ובמיוחד האנשים שיושבים מולי בקליניקה. השיר מבטא בצורה כל כך רגישה ומד

בתוך המרחב של הקליניקה, בין המילים שנאמרות לבין השתיקות, הנפש מחפשת לעיתים דרכים נוספות להתבטא. לפעמים, אני מוצאת שקופץ לי לראש שיר. אחד המרגשים והמדויקים שבהם הוא "לילה כיום יאיר" של אביתר בנאי. אני מאמינה שהיופי בשירה הוא היכולת שלה להתרחב מעבר לכוונת המשורר. כשאני מהרהרת במילות השיר, אף שברור לי שההקשר המקורי הוא אמוני, אני מוצאת בו פתאום קריאה אחרת, שלוקחת את המילים למקום שנוגע בי עמוקות. שוב אני נלחם מגנט מושך למטה זה בנקודות הקטנות במילות עידוד הפעם אנ'לא לבד איזה קרב,

כבר חודשיים שאת מגיעה לטיפול פסיכולוגי בשעה הקבועה שלך, משלמת סכום מכובד ומשתדלת להביא את עצמך הכי פתוחה שאפשר. ועדיין - החרדה שם, הזוגיות חורקת, ואת מרגישה תקועה. האם זה בכלל עובד? התהייה הזו מעסיקה רבים מהפונים לטיפול פרטי. בתוך עולם של תוצאות מיידיות, הטיפול הנפשי מרגיש לפעמים כמו תהליך איטי ומייאש. משל הבמבוק בחרתי להתייחס לתהייה החשובה הזו באמצעות משל הבמבוק. זהו אחד המשלים שאני הכי אוהבת, והוא ממש ליווה את הבחירה שלי לעסוק בפסיכולוגיה. כששותלים במבוק באדמה, מטפלים בו ו